איך להפיק סאונד גיטרה מעולה

האינטרנט מלא במדריכים העוסקים בשאלה איך להפיק סאונד גיטרה מעולה. במהלך שנותי הרבות כגיטריסט הפקות והקלטות, גם אני נשאלתי לא אחת איך אני מצליח להפיק סאונד גיטרה טוב כל כך ללא קשר לציוד דרכו אני מנגן. אז ראשית, הרשו לי להבהיר שלדעתי לא קיים ציוד שלא ניתן להפיק ממנו סאונד טוב ושימושי. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהפקת סאונד תלויה
בשילוב נכון של היכולות של כלל הרכיבים בנתיב האות.
לדעתי אין נוסחה הנותנת מענה מוחלט לשאלה זו. יחד עם זאת, יש בהחלט כמה קווים מנחים לתהליך, שההיכרות איתם עשויה להפוך את התהליך לפשוט יותר ואת התוצאות לטובות יותר. בפוסט זה אחלוק איתכם את הגישה שלי לנושא הפקת סאונד מהגיטרות האפקטים והמגברים.

גיטרות

מיותר לציין שהתנאי הראשון להפקת סאונד טוב הוא לדאוג שכל הגיטרות תהיינה עם סטאפ טוב ומתוחזקות כראוי, בלי זימזומים ובעיות אינטונציה.
אחד הדברים החשובים ביותר, לדעתי, כשזה מגיע לסאונד של הגיטרה, הוא כיוון גובה הפיקאפים. אני מכוון את הפיקאפים שלי על פי האוזן. בדרך כלל, אני אוהב שהצד של מיתרי הבס יהיה נמוך מעט מהצד השני, על מנת להשוות את העוצמה בין המיתרים. בנוסף, המיתרים מייצרים יותר עוצמה ואנרגיה באיזור הצוואר כך שהפיקאפ של הצוואר מכוון, בדרך כלל, נמוך יותר מזה של הגשר. כשאתם מכוונים את גובה הפיקאפים, עשו זאת בלי אפקטים ועם הסאונד הנקי ביותר שלכם. ההבדלים בין העוצמות יהיו ברורים הרבה יותר בסאונד נקי.
נקודה נוספת לה אני מייחס חשיבות רבה היא מצבם המכני של הפוטנציומטרים השולטים על הווליום של הגיטרה. אני משתמש הרבה מאוד בכפתורי הווליום על מנת "לנקות" סאונד עם גיין יחסית גבוה, בין אם זה לצורך מעבר מסולו לליווי או כדי להוסיף דינמיקה בסולו. הפוטנציומטרים נוטים לצבור ליכלוך על המגעים, עם הזמן, ומאבדים את ההדרגתיות והלינאריות שלהם. במקרים קיצוניים הם מתחילים לתפקד כסוג של מפסק שנותן לכם עוצמה מלאה או סוגר את הסאונד לגמרי. קל מאוד לפתור תופעה זו עם ספריי מגעים טוב. מתיזים מעט ספרי לתוך פתח הניקוי של הפוטנציומטר, שנמצא בדרך כלל מאחורי הרגליים אליהם מחוברים החוטים, ומסובבים את הכפתור הלוך ושוב כמה פעמים כדי לפזר את חומר. מחברים את הגיטרה למגבר ובודקים אם הבעיה נפתרה, במידת הצורך, חוזרים על התהליך כמה פעמים עד שהכפתור חוזר לתפקד כרגיל.

מגברים

כשאני מתחבר למגבר לא מוכר, אני מכוון את כפתורי האקוולייזר לשעה 12. לאחר מכן אני מעלה את העוצמה לרמה נוחה להאזנה. במידה ולמגבר יש מאסטר ווליום, אני עובר על כל הטווח של כפתור הגיין כדי להכיר את האופי והטווח של האוברדרייב של המגבר. אחר כך אני עובר על כל אחד מכפתורי האקוולייזר ובודק את הטווח שלו וההשפעה שיש לו על הסאונד, תוך שאני משנה את המיקום שלי ביחס למגבר מידי פעם, על מנת להכיר את ההשפעה שיש למיקום ההאזנה על הסאונד המופק. אם למגבר יש מפסק Bright, בידקו את ההשפעה שיש לו על סאונד עם דיסטורשן ואוברדרייב. בהרבה מקרים, שימוש במצב הזה עם דיסטורשן או אוברדרייב ייצור סאונד צורם ו"פלסטיקי". לרוב הורדת הטון במידה משמעותית באפקט יכולה לפתור את הבעיה.
דבר נוסף, שכדאי לקחת בחשבון, הוא שבמגברים מסויימים (לדוגמה מגברי מסה-בוגי מדגמים מסויימים) יש אינטראקציה בין כפתורי האקוולייזר. זה אומר שהתגובה של כפתור המיד, לדוגמה, תשתנה כשמשנים את המיקום של כפתור הבס וכו'. אינטראקציה זו הופכת לקריטית הרבה יותר כשמוסיפים אוברדרייב או דיסטורשן למשוואה. אם אתם מוצאים את עצמכם מתקשים להגיע לסאונד אותו אתם מחפשים, כדאי לבדוק אם נתקלתם במקרה במגבר עם אקוולייזר מסוג זה, ובמקרה כזה לנסות לכוון את הסאונד בצורה שלוקחת בחשבון את האינטראקציה הזו.

אפקטים

לטעמי, הדבר החשוב ביותר בשימוש באפקטים, במיוחד כשמדובר בדיסטורשנים, אוברדרייבים ופאזים, הוא לוודא שהעוצמה הכללית לא תשתנה כשמפעילים אותם. הדרייבים למיניהם מקמפרסים את הסאונד כך שלפעמים גם כשנדמה שהעוצמה עולה, הסאונד עצמו נדחס והעוצמה המקסימאלית עשויה לרדת. אני מעדיף לשמר את העוצמה המקורית שמפיקה הגיטרה ולהימנע ממצב בו הסאונד של הגיטרה נעלם בתוך המיקס כשאני מפעיל את האפקט. ואם כבר מדברים על דיסטורשן ואוברדרייב, אני דוגל בעיקרון של פחות זה יותר, ולדעתי, זה תקף באותה מידה למצב בו אתם משתמשים בפדאל כמו גם למצב בו אתם מפיקים את הדרייב מהמגבר. יותר מדי גיין פוגע בסאונד של הגיטרה. אתם לא רוצים לאבד את הדינמיקה, המידיות והצבע של הגיטרה לטובת יותר מידי גיין. מספיק להאזין לאגדות גיטרה דוגמת סטיבי ריי ווהן או מלקולם יאנג כדי להיווכח שלא צריך טונות של גיין כדי להישמע טוב.

By | 2017-06-26T15:24:27+00:00 17 בפברואר 2016|גיטרות|0 תגובות

השאר תגובה